פסלון א.ד. גורדון

אהרון דוד גורדון (1922-1856) | חקלאי, הוגה דעות, ממייסדי מפלגת ״הפועל הצעיר״ והאב הרוחני של חלוצי העליה השניה. נולד בטרויאנוב, רוסיה (היום אוקראינה). בנערותו למד לימודים תורניים לצד לימודים כלליים ושפות כאוטודידקט. במשך שנים רבות מילא תפקיד מנהלי באחוזת הברון גינצבורג באוקראינה. לארץ ישראל עלה בשנת 1904, בהיותו בן 48. למרות שהיה אינטלקטואל וחלש פיזית, סירב לקבל תפקיד פקידותי ופנה לעבודה חקלאית מאומצת. הוא נהג לעבוד בשדה במהלך היום ולכתוב את מאמריו בלילה. במרכז הגותו עמד ערך כיבוש העבודה וחזרת האדם אל הטבע. טען כי זכותו המוסרית של העם היהודי על ארץ-ישראל תירכש בעבודת כפיים, באמצעות כיבוש ענפי העבודה על-ידי הפועל העברי. עבודת האדמה הייתה לדידו הדרך לתיקון הפרט, העולם, ולתחיית האומה היהודית בארץ-ישראל. הגותו ופועלו של גורדון, שכונה ״הזקן״ ו”הצדיק החילוני”, היוו מופת לחלוצי העליה השניה ותנועת העבודה, ובכך תרמו לעיצוב מפעל ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל. נפטר בדגניה ממחלת הסרטן בגיל 66.